אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בּוֹחֵן לְבָבוֹת,
גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת דּוֹבֵר צְדָקוֹת,
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ.

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת וָתִיק בְּנֶחָמוֹת,
זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת חוֹקֵר כְּלָיוֹת,
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ.

טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת,
כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת,
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ.

מָלֵא זַכִּיּוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת,
סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת,
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ.

פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת צוֹפֶה עֲתִידוֹת,
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת רוֹכֵב עֲרָבוֹת,
שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת תְּמִים דֵּעוֹת.
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ.

הפיוט "אדון הסליחות" הוא בין פיוטי הסליחות הפופולריים ביותר, מחברו אינו ידוע ואקרוסטיכון השיר הוא אל"ף בי"ת. הפיוט עוסק במידותיו של האל, והפזמון החוזר הוא "חטאנו לפניך, רחם עלינו" כלומר – בזכות הזכרת מידותיו הנעלות של האל, אנו ראויים לסליחתו. נהוג לשיר פיוט זה בימי הסליחות בקרב העדות הספרדיות, כלומר מתחילת ראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. לפיוט "אדון הסליחות" שני לחנים עיקריים, האחד בסגנון ספרד-ירושלים והשני מהיר יותר בסגנון צפון אפריקה ושניהם במקאם נהוואנד.

אדון הסליחות – מתוך תפילת נחמיה, מנהיג עם ישראל בימי בית שני: "וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד (ט,יז). בוחן לבבות – האל יודע את מחשבות האדם, כפי שאומר ירמיהו הנביא: "בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב" (יא,כ). גולה עמוקות – מגלה דברים סמויים המסתתרים עמוק בקרבו של האדם, לפי דברי איוב: "מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ" (יב,כב). דובר צדקות – אומר אך ורק דברי אמת וצדק, כדברי הנביא: "אֲנִי יְהֹוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים" (ישעיהו מה,יט).
הדור בנפלאות – האל מתהדר בנסים גדולים שהוא עושה. ותיק בנחמות – ידוע מימים ימימה בכך שהוא מנחם את עמו (למשל: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם, ישעיהו מ,א). זוכר ברית אבות – זוכר לעמו את הברית שכרת עם אבותם, שתמיד שימור על זרעם. חוקר כליות – יודע ומבין את רגשות האדם. הכליות נחשבו בעת העתיקה למקום משכנו של המוסר, כפי שאומר ירמיהו: "אֲנִי יְהֹוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת (יז,י).
טוב ומיטיב לבריות – טוב וסולח לבריות ומיטיב להם בעזרתו. יודע כל נסתרות – זה מוטיב חוזר בשיר, שהאל יודע מה צופן לבו של האדם. כובש עוונות – אינו מעניש מייד, אלא דוחה את מתן העונש, כפי שמבקש הנביא מיכה: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ" (ז,יט). לובש צדקות – דימוי הלקוח מדברי ישעיהו – "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן" (נט,יז), ופירושו, שהאל מרבה לעשות מעשי חסד עם בריותיו.
מלא זכיות – זכיות, כלומר הוא מזכה את הנאשמים בדין. נורא תהלות – ביטוי הלקוח משירת הים (שמות טו,יא) ופירושו: יראי האל מהללים אותו. סולח עוונות  – האל ידוע בכך שהוא מוחל על העוונות, כפי שאומר הנביא ירמיהו: "כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (לא,לג). עונה בעת צרות – האל עונה לעמו בשעת צרתם, כדברי הנביא: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" (ירמיהו יד,ח). צורת הרבים כאן היא לשם החרוז.
פועל ישועות – מושיע את הנזקקים לעזרה בעת צרה. צופה עתידות – רואה את העתיד להתרחש. קורא הדורות – יודע מה עתיד לקרות במהלך הדורות הבאים. הביטוי מופיע אצל ישעיהו הנביא: "מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהֹוָה רִאשוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (מא,ד). רוכב ערבות – כינוי קדום לאל, שהוא כביכול רוכב על עננים, משייט בשמים ומשגיח על הארץ: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" (תהלים סח,ה); וכן אומר ישעיהו: "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל" (יט,א). שומע תפילות – המשורר פונה לאל ה"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה" (תהלים סה,ג) שישמע את תפילות עם ישראל ויסלח להם. תמים דעות – מחשבותיו אמתיות וצודקות. הביטוי לקוח מדברי איוב: "כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ" (לו,ד).