אָנָּא, כָּעָב זְדוֹנִי תִּמְחֵהוּ

מילים: ר' משה אבן עזרא

אָנָּא, כָּעָב זְדוֹנִי תִּמְחֵהוּ,
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא.

אֵיךְ יִמָּחֶה – וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי,
כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחְשָׁבִי
לִמְחוֹת מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיוֹם רִיבִי,
כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא.

נָא אִם תַּחֲקֹר וְתִפְרֹשׁ סוֹד עֲלוּמָיו,
אָוֶן בְּלֵילוֹ יַחֲרֹשׁ וּבְיָמָיו.
וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרֹשׁ וְלַאֲשָׁמָיו,
מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אָשָׁם הוּא.

יַהַרְסוּן בִּי וְיִבְנוּן רַעְיוֹנָי,
יוֹם בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנָי.
אָכֵן סְעִפַּי יְבִינוּן כִּי אֲדֹנָי
נוֹשֵׂא עָוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הוּא.

מַה לִּידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר,
וְאֶשְׁפֹּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי וְאֵין עוֹתֵר,
וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלוֹם חָשְׁכִּי לְכָל פּוֹתֵר,
וְאָמַר: "לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא".

שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם,
וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר בַּבְּרִית לְהוֹדִיעָם
אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם
הֶחָתוּם, וְאִם לֹא עַם בִּינוֹת הוּא.

הוֹסֵף יָד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ,
וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ,
יִגְבַּר וּבַאֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ,
וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלֹהִים הוּא.

הפיוט נכתב בידי אחד מגדולי משוררי ספרד, ר' משה אבן עזרא, ששמו חתום באקרוסטיכון השיר. את הפיוט ייעד המשורר לימי  הסליחות. בקהילות רבות נהגו לחזור על השורה "וסלחת לעווני כי רב הוא" אחרי כל בית, על מנת להדגיש את רעיון הסליחה.
הנושאים העולים בפיוטי הסליחות של ר' משה אבן עזרא בכלל ובפיוט זה בפרט הם החטא והעונש, הדין והרחמים, כאשר הוא משלב בשיר גם את חטאי האדם הפרטי וגם את צרותיהם של עם ישראל. מעשיו של האדם, הן הרעים והן הטובים, נרשמים בעט של ברזל שאינו נמחק. אולם למרות מידת הדין הקשה שאינה מוותרת על חטאיו, המשורר פונה לאל כדי שינהג בו במידת הרחמים שהרי הוא בשר ודם שעלול להיכשל בייעודו – מצד אחד עומד לו לרועץ היצר ההורס ומאידך השכל הבונה.
פיוט זה התקבל ברוב קהילות ישראל ולכן הוא מושר בלחנים שונים.

אין מידע להצגה

כעב – כענן. זדוני – עווני, חטאי. תמחהו – מחק אותו. על-פי הנאמר בישעיהו מד,כב: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ". וסלחת... – ציטוט מתהלים כה,יא. כי רב הוא – למרות שרב הוא.
איך ימחה ונכתב – איך יעלה בדעתי למחוק את עווני, והרי הוא כבר נכתב בספר אלוהים. אבי – כינוי לאל. כי אין בלבו… – לפי הפס' בישעיהו נא,ח: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם". למחות… – הקב"ה לא חשב למחוק את חטאי ביום המשפט. יום ריבי – יום הדין. כי המכתב… – על-פי שמות לב,טז; כיוון שדבר ה' נכתב כבר הוא אינו יכול להימחק.
ותפרוש – ותבאר. סוד עלומיו – את סודותיו הנעלמים. אוון בלילו יחרוש – כל מחשבתו ביום ובלילה היא חטא ורשע. ע"פ הפס' במשלי ו,יח: "לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן". ואם לחטאיו… – כל מעשיו הם חטא. ההגזמה של סוף הבית היא שילוב של ישעיהו א,ו עם ויקרא ה,יט.
יהרסון… – מחשבותיו טורדות אותו, האם הן הורסות או בונות. יענון – יעידו. החטאים יעידו על החוטא, כפי שאומר איוב "וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה" (טז,ח). סעיפי – מחשבותי, ע"פ איוב כ,ב. כי ה' נושא עוון… – בסיום הבית מתנחם המשורר כי למרות הכל, האל הוא חנון וסולח, כפי שמתואר במידות האל הנאמרות בשמות לד,ו-ז.
ידידי – כינוי חיבה לה'. עתרת חכי – תפילתי, תחנוני. ואין עותר – אין מי שיתפלל עבורי. חלום חשכי – הכוונה לחזון הגאולה, כיוון שהמשורר נמצא בחשכת הגלות. ואמר לא אוכל כי חתום הוא – ציטוט מישעיהו כט,יא, והכוונה שאחרית הימים אינה מתגלה לאף אחד כפי שנאמר לדניאל: "וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטֲטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (יב,ד).
עם הועם – עם ישראל שאורו התעמעם, דימוי לגלות. מבשר – אליהו מבשר הגאולה. בברית – בין ה' לעם ישראל. את אשר יהיה… – ציטוט מדניאל ח,יט, שם מדובר על גילוי העתיד לקרות באחרית הימים. החתום – הזעם כבר נקבע. ואם לא עם – ואפילו שעם ישראל אינו כך. עם בינות – עם בעל בינה, שמסוגל להבין מה טוב בשבילו. המשורר מבקש מה' שישלח את הגואל למרות שלעם ישראל אין בינה. הביטוי לקוח מישעיהו כז,יא: "כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ".
הוסף יד – גם כאן המשורר רומז לנבואת ישעיהו "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם" (יא,יא) – כלומר, גאולת כל פזורות עם ישראל חזרה לארצם. ציר – שליח. משנה – שני למשה רבנו שגם הוא שליח ה'. תשליח – תשלח. הצורה "תשליח" קיימת גם בשמות ח,יז. וקרן… תצמיח – קרן של עוצמה. ניגש ונענה – כלומר סובל ומתענה והכוונה למשיח בן דוד שיסבול ויתייסר על פי המדרש. כי משיח… – על-פי שמואל א כד,ו.