בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי

מילים: ר' יהודה אבן בלעם

בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו
וְאָקוּמָה וְאָבוֹאָה לְבֵית אֵלִי וַהֲדוֹמָיו
וְאֹמְרָה בְּנָשְׂאִי עַיִן בְּתַחֲנוּנִים אֱלֵי שָׁמָיו:
נִפְּלָה-נָא בְּיַד אֲדֹנָי כִּי רַבִּים רַחֲמָיו!

לְךָ אֵלִי, צוּר חֵילִי, מְנוּסָתִי בְצָרָתִי,
בְּךָ שִׂבְרִי וְתִקְוָתִי בְּגָלוּתִי וְדַלּוּתִי,
לְךָ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי
פְּדֵה עֶבֶד לְךָ צוֹעֵק מִיַּד רוֹדָיו וְקָמָיו.

עֲנֵנִי, אֲדֹנָי, עֲנֵנִי בְּקָרְאִי מִן הַמֵּצַר
וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי צוֹעֵק מִתִּגְרַת צַר
וְיִוָּדַע בָּעַמִּים כִּי יָדְךָ לֹא תִקְצַר,
וְיָשָׁר הֶעֱוָה מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו.

מַה יִתְאוֹנֵן וְיֹאמַר, מַה יְדַבֵּר וְיִצְטַדָּק
יְצִיר חוֹמֶר אֲשֶׁר נֶחְשָׁב גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק?
מַה יִתֵּן לְךָ אָדָם אִם יִרְשַׁע וְאִם יִצְדַּק?
הֲלֹא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו כְּתוּבִים וּמִסְפַּר יָמָיו!

חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם,
זְכוּת אָבוֹת זְכֹר לָהֶם וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם.
קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רְאֵה עָנְיָם וְאַל תָּמֹד כְּמִפְעָלָם,
וְהִנָּשֵׂא, אֵל עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו!

ר' יְהוּדָה בֵּן שְׁמוּאֵל אִבְּן בַּלְעָם, המכונה אבו זכרייא יחייא אבן בלעם, נולד בטולדו במחצית השניה של המאה ה-11. רוב חייו התגורר בעיר סביליה ושם כתב את פירושו למקרא. הוא כתב חיבורים בהלכה, בלשון ובפרשנות המקרא. הפיוט בזכרי על משכבי הוא מהבודדים המיוחסים לאבן בלעם. סוג הפיוט הוא סליחה והוא זכה לתפוצה רחבה בקרב עדות המזרח וצפון אפריקה. הסליחות נועדו לשעות הדמדומים של הבוקר, כאשר השחר טרם הפציע.
השיר בזכרי על משכבי מחולק ל-5 בתים שיוצרים את האקרוסטיכון "בלעם חזק" וכל צלעית בעלת שש הברות, כאשר השואים הנעים והחטפים אינם נלקחים בחשבון.
תוכן הפיוט עוסק בתחושת המשורר כלפי מעשיו ואשמתו מול בוראו, בקטנות האדם מול גדולת האל והוא מתחנן לסליחה ולרחמים מהבורא בזכות האבות הקדושים.

אין מידע להצגה

והדומיו – מקדשו בצורת רבים. בנושאי עין – כאשר ראיתי. נפלה נא… – ציטוט משמואל ב כד,יד.
צור חילי – כינוי לאל, חיל במשמעות כוח. מנוסתי בצרתי – המשורר מדמה את התפילה לאל למקום מפלט מצרותיו. שברי – תקוותי, ע"פ תהלים קמו,ה: "שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו". ודלותי – ועוניי. נגדך כל תאוותי – ציטוט מתהלים לח,י. כאן תאווה במשמעות גניחה. רודיו וקמיו – אוייביו.
ענני ה' ענני – קריאתו של אליהו על הכרמל (מלכים א יח,לז). בקראי מן המצר – דימוי למצבו של המשורר, ע"פ תהלים קיח,ה: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ". ויודע – ע"פ דברי אליהו בכרמל: "הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל" (מלכים א יח,לו). ידך לא תקצר – שיש בכוחך לעשות הכל, ע"פ מאמר משה: "הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר" (במדבר יא,כג). וישר העוה מודה – החוטא מודה שהוא עיוות את דרך הישר. ההודאה בחטא היא חלק הכרחי בתשובה. ומתודה על עלומיו – על עוונותיו שהוא מעלים אותם מעיני אחרים, ע"פ תהלים צ,ח: "שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ".
מה יתאונן – יתלונן, לפי איכה ג,לט: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו". מה ידבר ויצטדק – נסיונות ההצטדקות שלו מיותרים. המילים ע"פ דברי יהודה: "מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד,טז). יציר חומר – האדם נוצר מהאדמה ולכן בדימויי הנביאים מוזכר הביטוי "יציר חומר", למשל בישעיהו כט,טז: "אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב". גוייתו – גופו נחשב כאבק שאין בו משמעות כי הוא כלה לאחר זמן. מה יתן לך… – המשורר אומר לאל שהוא הרי אינו צריך את מילותיו של האדם ובין אם הוא חוטא או עושה צדקה זה אינו משפיע על האל כלל. הרעיונות האלה לקוחים מדברי אֱלִיהוּ, רעו של איוב: "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִּיָּדְךָ יִקָּח. לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ" (לה,ו-ח).
חצות לילה – הפיוט מכוון לאמירה בשעת הסליחות בלילה, לפי הנאמר בתהלים "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" (קיט,סב). זכות אבות – אברהם, יצחק ויעקב שה' נשבע להם לקיים את צאצאיהם. אל תפן למעללם – אל תענישם לפי מה שמגיע להם בשל חטאם, אלא תכפר על חטאיהם בזכות אבותם. ואל תמוד כמפעלם – אל תמדוד אותם במידת הדין כפי מעשיהם. עושה השלום – ע"פ איוב כה,ב: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו".