אתה כאן

בת אהובת אל

בת אהובת אל

בת אהובת אל

בַּת אֲהוּבַת אֵל קָמָה בַּשַּׁחַר, תִּתְלַבֵּן אֹדֶם כִּתְמָהּ כַּצַּחַר.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
נָדְדָה שְׁנַת עֵינָהּ גּוֹבֶרֶת, וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ שׁוֹחֶרֶת
צוֹעֶקֶת עַל חַטָּאתָהּ, שׁוֹפֶכֶת בְּדִמְעָתָהּ עֲתֶרֶת.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
יוֹשֶׁבֶת בְּרֹב פַּחְדָהּ כִּי חָטְאָה, לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה לָךְ קוֹרְאָה
עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ, אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ נִרְפָּאָה.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
מִדֵּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵל לִתְפִלָּה, אֲבִיר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל מְחוֹל לָהּ
תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ, וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ תִּזְכֹּר לָהּ.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
נוֹרָא אַתָּה שַׁוְעָתָהּ הַקְשִׁיבָה, אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ אֵל רִיבָה
נַחֵם נָא אֶת עַם אֶבְיוֹן, גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן הֵיטִיבָה.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ לָךְ שָׁבִים, וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים
יְרֵאִים עֵת יִקָּרְאוּ לַדִּין, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ נִכְאָבִים.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
זָכֹר תִּזְכֹּר רַחֲמִים יוֹם הַדִּין, הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים עֵת תָּדִין
לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךָ, הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל וּפְדֵנִי, עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל תַּנְחֵנִי
וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם, עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי.
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.
אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי לְמַשָּׂא, רְאֵה צוּרִי גֹּאֲלִי אֵיךְ אֶשָּׂא
לֹא אוּכַל שְׂאֵת עָלַי, אֲבָל רוֹעַ מִפְעָלַי, אֵל תִּשָּׂא
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת,
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת.


מחברו של הפיוט ידוע רק בשמו הפרטי – בנימין. הפיוט מושר במספר מסורות בעיקר ארבעת בתיו האחרונים, שתוכנם מדבר על יום הדין, לכן חלק זה של הפיוט מושר בימים הנוראים בעדות הספרדיות.
במסורת מרוקו נהוג לשיר את כל הפיוט בבקשות לפרשת בא, בנובת חיג'אז אל-כביר.