יֵינֵךְ טוֹב, רָטֹב

מילים: רבי יצחק דבאח

יֵינֵךְ טוֹב, רָטֹב הַשְׁקִינִי יָפָה, מַרְאַיִךְ הַרְאִינִי, בְּעֵינַיִךְ לִבַּבְתִּינִי.
אֲחוֹתִי כַלָּה, חִישׁ עוּרִי, זַמְּרִי וְשִׁיר דַבֵּרִי.
צְבִיָּה לִבִּי חֳמַרְמָר לִנְדוֹדֵךְ מְאֹד מַר לִי, מָר. מָה אֶעֱנֶה וּמָה אוֹמַר?
חָשַׁקְתִּי לִרְאוֹת פָּנַיִךְ, טוֹבִים מִיַּיִן דּוֹדָיִךְ, מַה יָּפוּ לִי פְּעָמָיִךְ.
קָרֵב קֵץ חֲזוֹן פְּדוּתֵךְ, מַהֵר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחְרִיתֵךְ.

הפיוט "יינך טוב רטוב" מוכר בעיקר משירת הבקשות של יהודי מרוקו. הוא שייך לפרשת תולדות בנובת אל-אצביהאן, אולם יש לו גם לחן אלג'יראי בנובת רמל אל-מיא.
מחברו של הפיוט הוא ר' יצחק דבאח, ושמו מופיע באקרוסטיכון השיר. זהו פיוט אהבה, שמדמה את עם ישראל לאהובה ואת הקב"ה לדוד האוהב המתגעגע אליה ואומר לה שהגלות קרובה לסיומה והגאולה נמצאת בפתח.

אין מידע להצגה