יַעְלָה יַעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי

מילים: ר' ישראל נג'ארה

יַעְלָה יַעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי הֵנֵץ רִמּוֹן פָּרְחָה גַּפְנִי

יָבוֹא דּוֹדִי יָחִישׁ צְעָדָיו וְיֹאכַל אֶת פְּרִי מְגָדָיו,
אִם יְדִידִי אָרְכוּ נְדוּדָיו אֵיךְ יְחִידָה אֵשֵׁב עַל כַּנִי.

שׁוּבִי אֵלַי אַתְּ בַּת אֲהוּבָה שׁוּבִי אַתְּ וַאֲנִי אָשׁוּבָה,
הִנֵּה עַמִּי זֹאת אוֹת כְּתוּבָה כִּי בְּתוֹכֵךְ אֶתֵּן מִשְׁכָּנִי.

רֵעִי, דּוֹדִי, נַפְשִׁי פָּדִיתָ וּלְבַת מֵאָז אוֹתִי קָנִיתָ,
עַתָּה לִי בֵין עַמִּים זֵרִיתָ וְאֵיךְ תֹּאמַר כִּי אֲהַבְתָּנִי.

אֲיֻמָּתִי, לְטוֹב זֵרִיתִיךְ וְלִתְהִלָּה וּלְטוֹב שֵׁרִיתִיךְ,
כִּי אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן אוֹשִׁיבֵךְ עַל דּוּכָנִי.

לוּ יְהִי כִדְבָרְךָ יְדִידִי עַתָּה מַהֵר תֶּאְסֹף נְדוּדִי,
וּלְתוֹךְ צִיּוֹן נְחֵה גְדוּדִי וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ אֶת קָרְבָּנִי.

חִזְקִי, רַעְיָה חִכֵּךְ כְּיֵין טוֹב כִּי צִיץ יִשְׁעִי רַעֲנָן וְרָטֹב,
וּלְסִירַיִךְ אֶכְרוֹת וְאֶחְטוֹב וְחִישׁ אֶשְׁלַח לָךְ אֶת סְגָנִי.

את הפיוט כתב ר' ישראל נג'ארה, מהמשוררים הפוריים ביותר לאחר גירוש ספרד, ושמו רמוז באקרוסטיכון. נג'ארה פעל בתוככי האימפריה העותמאנית ובמהלך ביקוריו בין קהילות ישראל שם הוא נחשף ללחנים הטורקיים המורכבים ושילבם בפיוטיו הרבים.
בשיר זה המחבר יצר דו-שיח בין כנסת ישראל המשולה לרעיה, לבין האל המשול לדוד. הדוד מביע את אהבתו כלפיה, אך היא שואלת מדוע אם כן הוא פיזר אותה בין העמים. הדוד משיב שהגלות נעשתה לטובתה – על מנת להעלות את ערכה בעיני העמים. בסופו של דבר הוא מבטיח לה שישיב אותה למקומה.

אין מידע להצגה