לנר ולבשמים

לנר ולבשמים

מילים: סעדיה בן שלמה

לַנֵּר וְלִבְשָׂמִים נַפְשִׁי מְיַחֵלָה, אִם תִּתְּנוּ לִי כוֹס יַיִן לְהַבְדָּלָה.
סֹלּוּ דְּרָכִים לִי פַּנּוּ לְנָבוֹכָה, פִּתְחוּ שְׁעָרִים לִי כָּל מַלְאֲכֵי מַעְלָה.
עֵינַי אֲנִי אֶשָּׂא אֶל אֵל בְּלֵב כּוֹסֵף, מַמְצִיא צְרָכַי לִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.
דֵּי מַחֲסוֹר תֶּן לִי מֵאוֹצְרוֹת טוּבָךְ, כִּי לַחֲסָדֶיךָ אֵין קֵץ וְאֵין תִּכְלָה.
יִתְחַדְּשָּׁה גִּילִי טַרְפִי וְטוֹבָתִי, תָּסִיר יְגוֹנוֹתַי מַכְאֹב וּמַאְפֵלָה.
הִנֵּה יְמֵי מַעְשֶׂה מִתְחַדְּשִׁים תָּמִיד, יִתְחַדְּשָׁה בָּהֶם שָׁלוֹם וְטוֹב סֶלָה.


פיוט ידוע המושר בצאת השבת בקרב רוב עדות ישראל. הלחן המוכר ביותר הוא זה שחיבר אביהו מדינה, אולם לעדת תימן יש לחן מסורתי מאוד נפוץ, המבוצע כאן על-ידי גילה בשארי.
מחבר השיר הוא סעדיה בן שלמה (ולא כפי שנהוג לחשוב כי ר' שלם שבזי חיברו), ושמו רמוז באקרוסטיכון השיר.
תוכן השיר מדבר על היציאה מקדושת השבת אל ימות החול, ובתוך המעבר הזה מקדושה לחולין, מבקש המשורר מהאל שישפיע עליו רוב טובו.
לנר ולבשמים… – המשורר מבקש שבצאת השבת יוכל להשיב את נפשו עם נר, יין, בשמים והבדלה.
סולו דרכים… – הביטוי לקוח מדברי הנביא ישעיהו (נז,יד): "סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ", כמבקש ממלאכי עליון להכין את הדרך לנפשו הנבוכה, המבולבלת.
המשורר נושא עיניו אל האל בתקוה שיעניק לו מאוצרות טובו ושלא יחסר לו בכל ימות השבוע כלום. וכמו שימות השבוע מתחדשים, כך יתחדשו צרכיו ופרנסתו תהיה בשפע.


בטח יעניין אותך לקרוא