מַה יָּפִית יָפָה

מַה יָּפִית יָפָה, שַׁחַר נִּשְׁקָפָה, הֵן לָךְ נִכְסְפָה, יָהּ חַנּוּן, רוּחִי תָאֲבָה.
שַׁעְשׁוּעֵי לִבִּי, בּוֹאִי לִמְסִבִּי, אַל נָא תִדְאֲבִי, יָהּ חַנּוּן, עֵת דּוֹדִים קָרְבָה.
הַר צִיּוֹן אֶבְנֶה, שָׁמָּה אֶחֱנֶה, אֶפְקוֹד אֶת צֹאנִי, יָהּ חַנּוּן, אוֹהֲבֵם נְדָבָה.
חִזְקִי בַּת צִיּוֹן, פִּצְחִי שִׁיר הֶגְיוֹן, תֶּחְזִי אַפִּרְיוֹן, יָהּ חַנּוּן, רָצוּף אַהֲבָה.
בָּרְכִי אֵל נוֹרָא, נוֹתֵן הַתּוֹרָה, אֵל עוֹטֶה אוֹרָה, יָהּ חַנּוּן, דָּגוּל מֵרְבָבָה.

הפיוט "מה יפית יפה" נכלל בקובץ שירת הבקשות של יהודי מרוקו, שמו של המחבר רמוז באקרוסטיכון השיר: משה חזק, אך לא ידוע עליו מעבר לזה דבר. נושא הפיוט הוא אלגוריה של אהבה בין כנסת ישראל לדוד האהוב, שמבטיח לבנות מחדש את המקדש. הפיוט מושר בבקשות יהודי מרוקו בפרשת תולדות ולחנו בנובה האנדלוסית "אל אצביהאן".