מֶלֶךְ נַעֲלָה

מילים: ר' דוד אדרי

מֶלֶךְ נַעֲלָה, מַטָּה וּמַעְלָה,
מָתַי תִּפְדֵּנִי? אוֹיֵב זֵרָנִי.
יָהּ שׁוֹכֵן רוּמָה, אַדִּיר בְּעָצְמָה,
חֵן רַק לְעֵינַי הָרֵק וְשִׂימָה.

אֲהוּבִי, גְּאֻלָּתִי הָבָה,
עִמָּדִי הֱיֵה נָא, שׁוּר הֶעָמָל,
וְרָשׁ יִתְפַּתַּל וְטוּבוֹ נֶחֱלַשׁ
וּבְרַק עֵינוֹ, נִסְתַּם וְכָלָה.

אֵל, נָא הַרְאֵינִי נָקָם בְּאוֹיְבִי,
בְּךָ חֲסִיתִי, קַרְנִי הָרִימָה.
נָא הֲשִׁיבֵנִי אֶל עִיר הַצְּבִי,
וּלְךָ אוֹדֶה וְלִבִּי אָשִׂימָה.

ר' דוד אדרי מאשדוד חיבר את הפיוט וצירף לו את הלחן האלג'יראי בסולם סחלי של השיר "ז'ין לעתאק אללה".
השיר עוסק בגאולת האדם הפרטי ובגאולת עם ישראל.

אין מידע להצגה