נוּרָא בֵי עַמְרָם

מילים: ר' נתן ג'ייאן

נוּרָא בֵי עַמְרָם גָּרַם בֶּצַע בְּדָמִי. דּוֹדִי, אוֹר עֵינַי, סִינַי, קָרוֹב, אָח, עַצְמִי.
אֵיךְ תַּנָּא דִּידָן לָן דָּן דִּינָא דְּגַרְמֵי?
שִלַּח בְּעִירֹה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי שִׁירוֹ מֶתֶק לְשׁוֹנוֹ.
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כָּתַב הֵצִיץ מִן חַלּוֹן. בִּלְשׁוֹן הַזָּהָב רָהַב גַּם נָטָה לָלוּן.
עֹצֶם אַהֲבָה הִרְבָּה לִשְׁאוֹל אֶת מַחְלוֹן
עַל הֶפְסֵק טַעְמוֹ. אָסַף שְׁלוֹמוֹ, נָתַן מִלַּחְמוֹ, הֵשִׁיב יְמִינוֹ.
נְעִימוּת חָכְמָה רָמָה נַהֲרוֹת אֵיתָן, הִלְבִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ מִדּוֹ פְּאֵר כְּחָתָן.
חָבִיב, הֵן גְּבִיר הִגְבִּיר מֹהַר וּמַתָּן.
וּלְרֹב עַנְוָתוֹ עֵרֶךְ עָצְמָתוֹ, כִּי הִיא כַלָּתוֹ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ.
גִּילָה וְשִׂמְחָה צָמְחָה סְבִיבוֹת גַּנִּי, יָגוֹן מִקִּרְבִּי עָצְבִּי רָחֲקוּ מֶנִּי,
יוֹם שִׁיר וּמֶחְקָר יְקָר רָאֲתָה עֵינִי.
אָרִיתִי מוֹרִי חַיֵּי בְשָׂרִי, נֵרִי וּפְאֵרִי יָשִׁיב עַל כַּנּוֹ.
חָבִיב מֵחָרוּץ יָרוּץ גִּבּוֹר כַּאֲרִי, זֶה עָנִי נֶגְדָּךְ דַּל דַּךְ כְּעַיִר פֶּרֶא,
קוֹרֵא בִשְׁלוֹמוֹ לִשְׁמוֹ רַבִּי וּמוֹרִי.
בְּרִית כָּרַתִּי לְאִישׁ עֲמִיתִי, אֶזְכּוֹר בְּרִיתִי לַעְשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
אֵל מֶלֶךְ נֶאְמָן רַחְמָן אֶשְׁאַל מֵאִתּוֹ, יִבְנֶה עַל נָכוֹן מְכוֹן בֵּית תְּפִלָּתוֹ,
שָׁם יִקְבּוֹץ עַמּוֹ לִשְׁמוֹ חֶבֶל נַחְלָתוֹ.
וְשָׁם נִתְרָאֶה יַחְדָּו בֵּית רוֹאֶה, נַמְתִּיק סוֹד נָאֶה רָחֵל אִמֵּנוּ,
פֶּרַח לְבָנוֹן יִנּוֹן יָבוֹא בְרִנָּה, מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ עֶדְיוֹ עֵינַי תֶּחְזֵינָה,
וּבְמוֹרָא גָדוֹל מִגְדּוֹל גִּלּוּי שְׁכִינָה.
אַיֶּלֶת אֲהָבִים בֵּין הַכְּרוּבִים, תַּמִּים אֲהוּבִים אָז יְרַנֵּנוּ.

פיוט זה, המוכר בזכות היותו חלק משירת הבקשות של יהודי מרוקו (פרשת מקץ, לחן מהנובה האלג'יראית – זרקא) מהווה למעשה חלק מסדרת מכתמים שנעו בין שני משוררים ידידים מאלג'יריה – ר' עמרם עמאר וכותב פיוט זה – ר' נתן ג'ייאן.
תוכנו של הפיוט עוסק ביחסי הידידות בין רבי עמרם עמאר לבין מחבר הפיוט רבי נתן ג'ייאן. שני אישים אלה חיו ופעלו באלג'יריה בתחילת המאה ה-19. אחד הפיוטים המוכרים ביותר של רבי עמרם עמאר הוא הפיוט "עלבון הבת היקרה" המושר בשירת הבקשות של מרוקו בפרשת בשלח. רבי עמרם עמאר חיבר שיר אישי שמיען אותו לידידו ר' נתן ג'ייאן מתלמסאן. השיר נקרא "עמית בתורה", ובהערה בסוף השיר כותב הרב עמאר שלא ראה את ידידו הרב ג'ייאן קרוב לשנה וחצי עקב סכסוך שנבע מאי הבנה. בשיר נוסף שלו שנקרא "הרגזתני דוד" מבקש ר' עמרם מר' נתן לחדש את קשרי הידידות ביניהם.
ר' נתן כתב לר' עמרם תגובה לטענותיו בשירו "נורא בי עמרם". הפיוט צורף לקובץ שירת הבקשות של יהודי מרוקו בפרשת מקץ, ככל הנראה משום שתוכנו יכול להתפרש גם כיחסי הקרבה בין כנסת ישראל לדודהּ, הקב"ה. בשיר טוען ר' נתן כי אנשי בית עמרם, כלומר מקורביו היטו את לבו נגד ר' נתן. כאמור, כתב ר' עמרם בתגובה את השיר "עמית בתורה" בו הוא מתפייס עם ידידו.
באקרוסטיכון השיר חתום שם המשורר: נתן ג'ייאן חזק נאמן.

אין מידע להצגה

נורא בי עמרם גרם – המשורר משתמש בביטוי המופיע בתלמוד במסכת קידושין דף פא עמ' א. שם מסופר על רב עמרם, אמורא מהעיר נהרדעא שבבבל, אליו הובאו שבויות יהודיות שנפדו. שיכנו אותן בעליית גגו ונטלו משם את הסולם הכבד כדי שלא יוכלו ליצור איתן מגע. במהלך הזמן רב עמרם ניסה להגיע אליהן ונטל את הסולם הכבד. באמצע הטיפוס למעלה כשהבין שהוא עושה טעות אך מתקשה לעמוד בפני יצרו, הוא צעק בקול "שריפה בבית עמרם". צעקתו הביא את שכניו לביתו וכך הוא מנע מעצמו מעשה עבירה. משוררנו משתמש בביטוי זה כהשאלה לאש המריבה שפרצה בבית ר' עמרם וגרמה לו להתרחק מידידו ר' נתן. בצע בדמי – הביטוי לקוח מתהלים ל,י, וכוונתו בשיר לפירוד המשפחתי בין ר' נתן לר' עמרם, שנגרם כתוצאה מהמחלוקת עליו בבית ר' עמרם.
דודי אור עיני – בבית זה משבח ר' נתן את תכונותיו של ר' עמרם. הוא מכנה אותו בשם החיבה "דוד" ואף קורא לו "אור עיני". סיני – זהו ביטוי תלמודי המתאר אדם ששולט במגוון רחב של חומר תלמודי (כמו התורה שניתנה מסיני). הוא מוסיף תיאורים אישיים כמו קרוב, אח, עצמי.
איך תנא דידן לן דן דינא דגרמי? – מילולית פירוש השורה: איך התנא שלנו שופט אותנו בדיני גרימת נזק. המשורר משתמש במונח התלמודי "דינא דגרמי", כלומר נזק שעשה אדם בדרך עקיפה, שדינו פְּטוֹר מתשלום נזיקין. המשורר מחמיא לר' עמרם כשהוא מכנה אותו תנא דידן, אבל רומז גם על עשיית דין שלא כשורה. הכוונה ככל הנראה לכך שר' עמרם שפט את ר' נתן לפי דברי הרכילות שהגיעו לאוזניו.
שִלח בעירֹה בשדה חברו – הפירוש המקורי של המילה בעירֹה הוא "בהמתו" והוא קשור לסוגיא תלמודית העוסקת באדם ששלח את בהמתו לרעות בשדה חברו. כאן המשורר משתמש במשחק מילים של מילה זו עם המילה "בְּעֵרָה" ואומר שר' עמרם הצית בלבו את האהבה לשירו המתוק.
תורה שבכתב כתב – ר' נתן משבח את שיריו של ר' עמרם המתובלים בדברי תורה. יתכן אף כי הוא מדמה את דברי ר' עמרם לתורה עצמה. הציץ מן החלון – ע"פ שיר השירים ב,ט: "מַשְגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". כלומר נכנס גם לסודות התורה.
בלשון הזהב רהב – גם כאן המשורר מחמיא לר' עמרם שלשון השיר שלו היא כזהב. פירושו של הפועל "רהב" הוא "התנשא", התעלה על כולם. גם נטה ללון – ביטוי הלקוח מירמיהו יד, ח, שם בהקשר של אורח. אולי רומז כאן ר' נתן שר' עמרם הציץ בסודות התורה ותקע יתד גם בחלק זה של הפרד"ס, אות לגדולתו.
עצם אהבה הרבה לשאול את מחלון – מחלון ידוע כדמות ממגילת רות שמת מייד בפתיחת העלילה. אולם כיוון שמזרעו נולד דוד המלך, דרשו את שמו כך שהקב"ה מחל לו על חטאיו (בניגוד לאחיו כליון). ר' נתן משתמש במשמעות כפולה של השם מחלון מעוצמת אהבתו הוא הרבה לבקש מידידו מחילה, ולמעשה גם מכנה את ידידו מחלון ושואלו בהמשך השיר שאלות אישיות.
על הפסק טעמו – טעם הוא הרגל, כפי שנאמר בתהלים לד,א: "לְדָוִד בְּשַנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵהוּ וַיֵּלַךְ". כלומר ר' נתן שואל את ר' עמרם מדוע הפסיק ממנהגו להיפגש איתו וגם אסף שלומו במשמעות שלילית – הפסיק לומר לו שלום, כפי שנאמר בירמיהו טז,ה: "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה".