נְעִימָה לִי עִירָךְ

מילים: ר' משה אשקר הכהן

נְעִימָה לִי עִירָךְ יָהּ נְעִימָה לִי, אֶרֶץ צְבִיָּה מְאֹד עֲרֵבָה לִי

מַה נוֹרָאָה נָאוָה וְיָפָה, לָהּ כָּלְתָה נַפְשִׁי וְנִכְסָפָה,
לְבִנְיָנָהּ רוּחִי שָׁאֲפָה, לִרְאוֹת הוֹדָהּ וְזִיו הֵיכָלִי.

שׁוּר כִּי בָנֶיהָ לָהּ תָּאֲבוּ, מִזְּמַן רַב בָּהּ לֹא יָשְׁבוּ,
וְעַתָּה מָתַי לָהּ יָשׁוּבוּ, וְיִנְחֲלוּהָ בְּגוֹרָלִי.

הֵן בִּשְׁלוֹמָהּ שָׁאֹל יִשְׁאֲלוּ, וּבְשִׂמְחָתָם זִכְרָהּ יַעֲלוּ,
נָא בַשֵּׂר לָהֶם קוּמוּ תַעֲלוּ, לְהַר קָדְשִׁי וּבֵית זְבוּלִי.

מחבר הפיוט הוא ר' משה אשקר הכהן ושמו רמוז באקרוסטיכון. הלחן במקאם מאהור-ראסט לפי השיר "יא מאל אלשאם".
הפיוט מביע געגועים לעיר ציון ולבניין המקדש.

אין מידע להצגה

אין מידע להצגה