עת דודים כלה

עת דודים כלה

עֵת דּוֹדִים כַּלָּה בּוֹאִי לְגַנִּי, פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵץ רִמּוֹנִי.

 

חָלַף הַגֶּשֶׁם הַסְּתָו עָבָר, קוּמִי רַעְיָתִי הַחֵשֶׁק גָּבָר.
נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִין בַּמִּדְבָּר, שָׁם אֶתֵּן דּוֹדַי לָךְ מַחְמַד עֵינִי.
 

יָפִית וְנָעַמְתּ כַּשֶּׁלֶג שִׁנֵּךְ, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.
צְאִי נָא וּרְעִי בְּעִקְבֵי צֹאנֵךְ, קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי מַרְאֵךְ הַרְאִינִי.
 

יָרַדְתִּי עָפְרָה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, לִרְאוֹת בְּיָפְיֵךְ עֵינַיִךְ יוֹנִים.
אָרִיתִי מוֹרִי לִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִים, עָרַכְתִּי שֻׁלְחָן מָסַכְתִּי יֵינִי.
 

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה לַיְלָה לֹא תִּשְׁבֹּות.
מִיּוֹם נְדוֹדֵךְ נָשָׂאתִי רִבוֹת, עוֹד אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי.


זהותו של מחבר הפיוט אינה ידועה, החתימה בראשי הבתים בפיוט מעידה כי שמו הפרטי הוא חיים. יש המזהים אותו עם ר' חיים פינטו ממרוקו, אך סביר להניח כי הוא חיים בן סהל הקראי, בן המאה ה-10.
את הפיוט אפשר להבין לפי הפשט כשיר אהבה לכלה, וכך אכן הוא מופיע בסידור הקראים. חלק ניכר מהביטויים בפיוט לקוח משיר השירים, לכן ניתן להבין את השיר גם כאלגוריה לאהבת כנסת ישראל לבין הקדוש ברוך הוא.
בשירת הבקשות של יהודי מרוקו מופיע הפיוט בפרשת וירא ובפרשת וישב בנובת חיג'אז אל-משרקי ובנובת אל-מאיא בהתאמה. הפיוט קיבל פרסום נרחב בקרב הציבור עם פרסומו בשנת 1980 על-ידי הזמר זהר ארגוב באלבומו "אלינור".