פּוֹנַאלִיַיה - עלייה של זהב

פּוֹנַאלִיַיה פְּרַשְנַאם וַנּוּ,
פּוֹנְגִי וַארוּם נֵרַאם,
אָמַארַאטִ'יל צִיוֹן קוֹדִ'י,
פָּארִיד'וּנוּ נַאמַאל.

סְמִיטוּ וַאנוּ עַלִייקָאִי,
דּוֹקְטֹור וַאנּוּ שׁוּדַנַקָאִי,
אַנְגוּ פּוֹקָאם אַנְגוּ פּוֹקָאם,
פָּלַשׂתִינְל פֹוקָאם.

אַנְגוּ פּוֹקָאם אַנְגוּ פּוֹקָאם,
אַנְגוּ פּוֹקָאם אַנְגוּ פּוֹקָאם,
יִשְֹרָאֵלִיל פּוֹקָאם, יִשְרָאֵלִיל פּוֹקָאם.

טוֹקאֶדְ'קָאן טוֹקְאֶדֶ'קָאן טוֹקְאדְ'קָאן,
נַמוּדֶ'ה נָאטִ'ינֵה סוֹנְדַאם נָאטִ'ינֵה.

השיר פונאלייה חובר בשנת 1954 בקוצ'ין שבהודו. העלייה מקוצי'ן לישראל נפסקה שנתיים קודם מחשש שהעולים נושאים איתם מחלות מידבקות וזאת בגלל תופעת "רגל הפיל" שנבעה למעשה מעקיצת יתוש. הטפיל פגע באוכלוסייה מצומצמת בעלת סוג דם ייחודי שישבה לחופי האוקיינוס והיא כונתה גם "אלפנטינוס" בשל התוצאה של דגירת הטפיל בדמו של הנפגע והתנפחות רגלו למימדים ענקיים. כאמור, העלייה התעכבה כשנתיים עד שהצליחו לשכנע את דוד בן-גוריון לשלוח רופא שיבדוק את התופעה ויקבע האם היא מידבקת. הרופא הגיע יחד עם שליח העלייה, מר שלמה שמידט, וכאשר אישר הרופא כי מצב העולים שפיר והתופעה אינה מדבקת, התחדשה העלייה לישראל. העולים הביעו את שמחתם בשירים, שזהו אחד מהם.
השיר בנוי רובו ממילים בשפת המליאלאם, שפת יהודי קוצ'ין (קארלה), כאשר בתוכו שולבו גם מילים בשפות נוספות כמו "פלשתינל" היא פלסטינה בפי האנגלים וגם "ישראליל".
מנגינת השיר פונאלייה לקוחה מסרט דרמה מוסיקלי פופולארי שהוצג בשפת המליאלאם.
לקראת חגיגות יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל ביצעה מקהלת קהילות שרות את הפיוט הזה יחד עם פיוטים נוספים בני אותו נושא.

פונאלייה – פון = זהב, אלייה = עלייה. בבית זה המשורר מתאר את חידוש העלייה: עכשיו הנושא של עליית הזהב התנוסס באוויר, דגל ציון גם הוא מתנופף על מוט, מתנופף ברוח.
סמיטו… – שמו של פקיד העלייה שאישר את חידוש העלייה היה שלמה שמידט, ובהגייה הודית – סמיט. שמידט הגיע להגירה, הדוקטור בא לבדיקה. אנו חייבים ללכת לשם, חייבים ללכת לפלסטינה (כך נקראה אז ארץ ישראל ברחבי האימפריה הבריטית).
אנגו פוקאם… – אנו חייבים ללכת… חייבים ללכת לישראל.
טוקאד'קאן… – קח רובה. השפות ההודיות נחשבות לאמותיהן של השפות האירופאיות, לכן יש דמיון במילים: Take the gun לאלו המופיעות כאן. נמוד'ה נאט'ינה – לאדמה שלנו. סונדאם נאט'ינה – האדמה שמאוד שלנו.