פורים פורים

פורים פורים

מילים: ר' יוסף גלייגו

פּוּרִים פּוּרִים פּוּרִים לָנוּ בָּרוּךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ.

יִתְרוֹמַם שֵׁם אֱלֹהֵינוּ הַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ
מֵעֲמָלֵק רֹאשׁ צָרֵינוּ כִּי בִּרְפִידִים נִלְחָם בָּנוּ.

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתֵנוּ גּוֹלִים בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵינוּ
לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ לְהָפֵר בְּרִיתוֹ אִתָּנוּ.

סֵתֶר הָיְתָה לְרֹאשׁ אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ
בִּימֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יְיָ הוּא מִשְׂגָּב לָנוּ.

פַּתְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן לְהַכְרִית אֶת עַם לֹא אַלְמָן
בַּעֲצַת הַצּוֹרֵר הָמָן אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ.

שָׁלַח רָצִים דְּחוּפִים אֶל שֶׁבַע וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים
לְהַשְׁמִיד כָּל הַיְּהוּדִים לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ.

לָבַשׁ נָקָם וְלִי חָסָה עַל יַד יְמִינִי וַהֲדַסָּה
זֶמֶר חָדָשׁ אֵלָיו אֶשָּׂא עַד הֵנָּה יְיָ עֲזָרָנוּ.

וַיּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָחָה וּמִיָּגוֹן וַאֲנָחָה
לַיְּהוּדִים הָיְתָה שִׂמְחָה וְאוֹר יָקָר זָרַח לָנוּ.

מַלְּאוּ גְּבִיעֲכֶם יַיִן וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאַיִן
וְנִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּב יְיָ אוֹתָנוּ.


הפיוט "פורים פורים" נכתב על-ידי יוסף שלום גלייגו מסלוניקי, שחי במאה ה-17 ושמו מוזכר באקרוסטיכון של השיר. השיר מקובל בעדות רבות באסיה ובצפון אפריקה ויש לו גם לחנים חדשים שחוברו בישראל.
תוכן השיר הוא מעין תקציר סיפור פורים ומתחיל בעמלק, שלפי המסורת המן מצאצאיו. אחר כך מספר המשורר על אחשוורוש, המן ואגרת השמד. חל מפנה בעזרת "ה' שהיה לנו" והיהודים ניצלים. בסיום הפיוט מציע המשורר למלא את כוס היין ומקווה לשיבת ציון.
בפיוט משובצים חלקי פסוקים, כאשר יש הקפדה על המצלול נוּ בסוף כל בית.
בית אהנוקם את נקמתנו – על פי הברכה שלאחר קריאת המגילה: "הרב את ריבנו… והנוקם את נקמתנו". מעמלק ראש צרינו – יש כאן שילוב של הסיפור על עמלק שנלחם עם עם ישראל ברפידים בצאתם ממצרים ביחד עם נבואת בלעם "ראשית גויים עמלק".
בית ב – כל הבית מבוסס על הפס' "ואף גם זאת בהיותם בּארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כּי אני ה' אלהיהם (ויקרא כו,מד).
בית גסתר היתה לראש – משפט סתום. יתכן שהכוונה שהאל שהוא נסתר מהמגילה עומד בראש ההתרחשויות. "משגב לנו", מתה' מו,ח.
בית דפשתגן הנשתון – מתוך המגילה. "כי לא אלמן ישראל" (ירמיהו נא,ה). "אזי חיים בלעונו" (תה' קכד,ג).
בית ה – "לולי ה' שהיה לנו" (תה' קכד,א).
בית ולבש נקם – "וילבש בגדי נקם" (יש' נט,יז). ולי חסה – הגן עלי. "כי היית מחסה לי" (תה' סא,ד). ימיני – מרדכי משבט בנימין, שנקרא במגילה "אִיש יְמִינִי" (אס' ב,ה). "אלוהים שיר חדש אשירה לך" (תה' קמד,ט). "עד הנה עזרנו ה'" (ש"א ז,יב).
בית ח – "ושלחו מנות לאין נכון לו" (נחמיה ח,י). "כי עין בעין יראו בשוב ה' שיבת ציון" (יש' נב,ח).


בטח יעניין אותך לקרוא