רבי פרג'י שוואט

רבי פרג'י שוואט חי במאה ה-17 והיה יחיד ומיוחד בין פייטני תוניסיה, הפורה שבפיטניה והמעולה שבהם. שירתו התחבבה על יהודי תוניסיה ועל כלל יהודי צפון אפריקה, וזכתה לתפוצה רבה. ר' פרג'י הוא יליד פאס ומשם הגיע לבאג'ה שבתוניסיה. עד מהרה עמדו על טיבו ולמדו להכיר את גדולתו של הבא. וכך מצטרף שמו לרשימה של תלמידי חכמים מובהקים ממרוקו שמצאו מקומם בתוניסיה. אגדות רבות מספרים יהודי המקום על הפייטן והמקובל האלוקי רבי פרג'י שוואט, ועד היום עולים יהודים לקברו הנמצא בעיר תסתור. ולא זזו מחבבו עד שקבעו את סיפור חייו ומיתתו ואת האגדות עליו בשיר עם בלשון היהודית-ערבית.
רובם הגדול של פיוטי פרג'י עוסקים בנושא הגלות והגאולה. נושא זה הוא מרכזי כל כך שכל שאר הנושאים אינם אלא החלק השישי מכלל שיריו, ואף הם קשורים בנושא גאולה בדרך מן דרכים. כך הם השירים שכתב לכבוד שבת ולכבוד תורה וכך הם השירים שכתב לשמחת הפרט.
רוב שיריו נכתבו כדי שיושרו בניגוני זמר בבית הכנסת, ליד שולחן המשפחה או בסעודת מצווה. המשורר מציין את המנגינה בכך שהוא רושם לפני הפיוט שיר אחר שלחנו
ר' פרג'י עסק בקבלה ובחוכמת הנסתר וכתב פיוטים קבליים יפים על עשר הספירות ובשבחו של ר' שמעון בר יוחאי. בסוף המאה ה-16 ונפטר במאה ה-17. עבר לבאג'ה, ונודע שם כאחד מתלמידי החכמים המרוקנים שמצאו מקומם בתוניסיה. הוא היה פייטן ומקובל. בשמו נכרכו אגדות, ואודות סיפור חייו ומיתתו נוצר שיר בערבית-יהודית.
ר' פרג'י כתב פיוטים למועדים שונים ממעגל השנה ולאירועים ממעגל החיים. כמו כן יצר שירים דידקטיים להנהרת הלכות. הנושא המרכזי בפיוטיו הוא גלות וגאולה. אף שירים שעוסקים בשבת, בתורה ובאירועים ממעגל החיים רוויים בתכנים לאומיים אלו. מפיוטיו, ובעיקר מאלו שעוסקים ברשב"י ובספירות, ניכרת גדולתו בקבלה.
ר' פרג'י שוואט כתב את רוב שיריו לזמרה בלחנים ידועים – בשמחה המשפחתית או בסעודה בבית ובבית הכנסת. לצד הפיוט היה רושם את הלחן שעבורו נכתבו המלים, על ידי אזכור המלים הפותחות הידועות כמילותיו של לחן זה. עם היקלטותו של הפיוט החדש, היה הלחן זוכה למנגינות חדשות, והחל לשמש בעצמו כסימן היכר ללחנים אלו.
שירתו כתובה בסגנון נקי, הניזון בעיקר מן העברית המקראית, אך באחדים מפיוטיו ניתן למצוא גם ארמית זוהרית. כמו כן מופיעות אצלו צורות פייטניות וחידושי לשון מקוריים. הוא הושפע מר' ישראל נג'ארה, אך לצד כתיבתו במשקל הכמותי ניכרת בשירתו ההינתקות מן החרוז המבריח. רוב שיריו כתובים בתבניות סטרופיות מגוונות. ר' פרג'י חידש גם כן צורות שיר מקוריות.
שיריו התקבלו על ידי יהודי צפון אפריקה והם מזומרים עד היום.