אתה כאן

שירת נשים של יהדות קוצ'ין

שירת נשים של יהדות קוצ'ין

שירת נשים של יהדות קוצ'ין

מאת טובה קשטיאל אהרון

קהילת יהודי קוצ'ין נמצאת במדינת קראלה, אחת מ-28 מדינות בתת היבשת הודו. קוצ'ין עצמה היא עיר גדולה בתוך קראלה, אולם כל יהודי קראלה נקראים בשם קהילת קוצ'ין, או קוצ'ינים. שפת הדיבור היא מליאלאם ושירת הנשים מושרת בשפת מליאלאם עתיקה שרק חוקרים ומומחים לשפה יודעים לפענחה.
שירה זו נכתבה בחלקה על-ידי נשים וחלקה על-ידי גברים שכתבוה כפי ששמעו מפי נשים ששרו אותה. שירה זו הועברה מאם לבתת והייתה מושרת במעגל השנה באירועים ובחגיגות. בשמונת ימי החנוכה נהגו נשות קוצ'ין להתאסף בבית אישה מהקהילה, קראו ושרו ממחברות שהביאו עמן לאור פתיליות שמן הקוקוס הבוער. הן גם רקדו סביב השירים. ריקודים אלו נקראו "נין קאלי", כלומר ריקוד בעמידה. מפאת צניעותן הריקוד היה ללא תנועות אגן אלא מבוסס על צעדים סיבוביים ומחיאות כפיים.
החל משנות ה-70 של המאה העשרים החל מחקר מסודר לבחון את שירת הנשים בקוצ'ין, נערכו הקלטות ונותחו שירים, ולבסוף יצא לאור ספר השירים "יפהפיה" בהוצאת מכון בן-צבי.
שירת הנשים מחולקת ל-55 ז'אנרים: שירים מהמקרא, שירי הלל והודיה, שירים בעלי קשר היסטורי, שירי חתונה ושירים ציוניים.