שַׁעַר פְּתַח דּוֹדִי

מילים: שלמה אבן גבירול

שַׁעַר פְּתַח, דּוֹדִי, קוּמָה פְּתַח שַׁעַר!
כִּי נִבְהֲלָה נַפְשִׁי גַּם נִשְׂעֲרָה שַׂעַר.

לִי לָעֲגָה שִׁפְחַת אִמִּי, וְרָם לִבָּהּ,
יַעַן שְׁמֹעַ אֵל קוֹל צַעֲקַת נַעַר.

מִנִּי חֲצוֹת לַיְלָה פֶּרֶא רְדָפַנִי,
אַחְרֵי אֲשֶׁר רָמַס אוֹתִי חֲזִיר יַעַר.

הַקֵּץ אֲשֶׁר נֶחְתַּם הוֹסִיף עֲלֵי מַכְאוֹב
לִבִּי, וְאֵין מֵבִין לִי וַאֲנִי בַעַר.

אחד השירים המוכרים ביותר של רבי שלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים של תור הזהב בספרד. תוכן השיר עוסק בגלות הקשה בה נמצא עם ישראל בין גלות אדום לגלות ישמעאל, ולבסוף מבקש המשורר מהאל שיגאל את עם ישראל.
השיר בנוי מארבעה בתים, שראשיהם נושאים את שם המשורר.

אין מידע להצגה