המשורר שילב בשיר מילות געגוע ואהבה לה', ואף אקרוסטיכון השיר הוא צירוף של אותיות יהו"ה. הפנייה אל ה' נעשית בכמה לשונות שמעידות על התרגשות רבה: "מְשֹךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ". הוא משעבד את עצמו לה': "יָרוּץ עַבְדָּךְ". נפשו "חוֹלַת אַהֲבָה", וברצונה להגיע להכרת האל, ובכך היא תהיה לו "שִׁפְחַת עוֹלָם". המשורר מציין את רצונו להגיע לקרבת האל מתוך געגועים וכיסופים, שמובעים בפועל "יָרוּץ". הקב"ה מכונה "ידיד נפש". התשוקה לאל מתוארת בביטויים השייכים לחוש הטעם כדי להבליט את עוצמת האהבה: "יֶעְרַב לוֹ", "מִנֹּפֶת צוּף" "וְכָל טָעַם".
הדובר פותח בשיר בלשון יחיד וכפרט, אך בהמשך מזדהה עם כל עם ישראל. כך שניתן לחלק את השיר לשניים: חלק א – אהבת היחיד לאל, וחלק ב – כיסופי העם כולו. המשורר מבקש מהאל שתהיה בגאולה התגלות שלו על ידי פרישת סוכת השלום. לשון הרבים "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" מעידה כי הנושא של מחציתו האחרונה של השיר היא גאולת ישראל. המשורר קשר את גאולת היחיד שבחלק הראשון עם גאולת הכלל בחלק השני של השיר. בשני חלקי השיר באים ביטויי אהבה דומים: "יְדִיד נֶפֶשׁ", "חוֹלַת אַהֲבָתָךְ" בחלק הראשון, ו"מַחְמָד לִבִּי", "חָבִיב", "אָהוּב" בחלק השני. אולם בחלק השני מדגיש המחבר את דוחק הזמן: "כִּי זֶה כַּמֶּה", "חוּשָׁה נָּא", "מַהֵר", "כִּי בָא מוֹעֵד".

ידיד נפש – המשורר מכנה כך את האל, על מנת להדגיש את אהבתו הרבה, שהוא לו כידיד נפש. בהמשך השיר הוא מתיחס לנפשו האוהבת את ה': נפשי חולת אהבתך. אב הרחמן – כינוי נוסף שמדגיש את צד הרחמים של ה'. משוך עבדך אל רצונך – מהות האהבה לה' מתבטאת בקיום דבריו, כלומר בקיום המצוות. המשורר מבקש מהאל שימשוך אותו לקיים את רצונו. ירוץ עבדך כמו אייל – יש כאן משחק מילים בין רצונך לבין ירוץ; המשורר רומז לפסוק בשיר השירים א,ד: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה", שגם שם הרקע הוא סיפור אהבה בין הנערה (כנסת ישראל בפרשנות האלגורית) לבין הדוד (האל). כמו אייל – לפי דברי ר' יהודה בן תימא במסכת אבות (ה,כ): "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם". ישתחווה מול הדרך – הוא מייחל להשתחוות בבית המקדש שייבנה בעתיד. כי יערב לו ידידותך – שוב הוא חוזר על הידידות בינו לבין האל (בניגוד גמור לשירי שלמה אבן גבירול המעצימים את הפער כלפי האל ואת היראה ממנו, ראו למשל בשירו "שפל רוח"); הביטויים יערב, ידידותך הם שיבוץ ממזמור פד בתהילים, שם מוזכרים גם הכיסופים שהמשורר משלב בבית השלישי בשיר שלנו: "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת. נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָה". מנופת צוף וכל טעם – גם כאן רומז המשורר למזמור בתהילים, שבו נאמר על "משפטי ה'": "וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (יט,יא).

הדור, נאה, זיו העולם – המשורר משתמש בתארים מפוארים כדי לשבח את האל. נפשי חולת אהבתך – הדימוי הזה של הנפש החולה מאהבה לקוח משיר השירים ב,ה: "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי", ומכיוון שהיא "חולה", היא זקוקה לרפואה, וממשיך המשורר ואומר: אנא, אל נא רפא נא לה – על פי התפילה הידועה שמשה התפלל עבור מרים אחותו, שהאל ירפאנה מצרעתה (במדבר יב,יג). בהראות לה נועם זיווך – על ידי התגלות מידת הרחמים של האל, תתרפא נפש המשורר, ואולי כוונתו להתגלות האל אליו ברוח הקודש. אז תתחזק ותתרפא – הנפש תתרפא ממחלתה. והיתה לך שפחת עולם – הנפש תהיה כשפחת עולם לאדונה, כלומר לאל.

ותיק – כינוי לאל, שהוא הקדמון מכול הבריאה. יהמו רחמיך – לשון רחמים ואהדה, כמו בפסוק: "עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ" (ישעיהו טז,יא). וחוס נא על בן אוהבך – הכינוי הזה נזכר בישעיהו מא,ח על אברהם, ומכאן גם על עם ישראל: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי". כי זה כמה – המון זמן נמשכת הגלות, ואולי הוא רומז למקור הפסוק "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (זכריה ז,ג) בקשר לשאלת המשך צומות הגלות. נכסוף נכסף – הביטוי במקור מדברי לבן ליעקב: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ" (בראשית לא,ל), אך המשורר רומז גם לפסוק מתהילים: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָה" (תהילים פד,ג). לראות בתפארת עוזך – לראות את כוחו הגדול של האל באחרית הימים כשישיב את עם ישראל לארצו. אנא אלי מחמד ליבי – פנייה נוספת של המשורר לאל כנשוא אהבתו. חושה נא – מהר והבא את הגאולה. ואל תתעלם – אל תעשה עצמך כלא רואה, כמו בפסוק: "הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי" (תהילים נה,ב).

היגלה נא – גם כאן כוונתו להתגלות האל באחרית הימים. ופרוש חביב עליי – המשורר פונה לאל בכינוי חיבה נוסף, "חביב", ומבקש ממנו שיפרוש עליו את סוכת שלומך – כלומר שהוא יחסה ויגן עליו; הוא משבץ מתוך תפילת ערבית של שבת: "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ". תאיר ארץ מכבודך – על פי הפסוק: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ" (יחזקאל מג,ב). נגילה ונשמחה בך – שיבוץ משיר השירים א,ד, שנדרשה על אהבת האל לעמו, לכנסת ישראל. מהר אהוב – כינוי נוסף לאל.  כי בא מועד וחונני כימי עולם – שילוב של שני פסוקי נחמה מתהילים ומנבואת עמוס: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" (תהילים קב,יד); "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (עמוס ט,יא).