אדון הסליחות – מתוך תפילת נחמיה, מנהיג עם ישראל בימי בית שני: "וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד (ט,יז). בוחן לבבות – האל יודע את מחשבות האדם, כפי שאומר ירמיהו הנביא: "בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב" (יא,כ). גולה עמוקות – מגלה דברים סמויים המסתתרים עמוק בקרבו של האדם, לפי דברי איוב: "מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ" (יב,כב). דובר צדקות – אומר אך ורק דברי אמת וצדק, כדברי הנביא: "אֲנִי יְהֹוָה דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים" (ישעיהו מה,יט).
הדור בנפלאות – האל מתהדר בנסים גדולים שהוא עושה. ותיק בנחמות – ידוע מימים ימימה בכך שהוא מנחם את עמו (למשל: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם, ישעיהו מ,א). זוכר ברית אבות – זוכר לעמו את הברית שכרת עם אבותם, שתמיד שימור על זרעם. חוקר כליות – יודע ומבין את רגשות האדם. הכליות נחשבו בעת העתיקה למקום משכנו של המוסר, כפי שאומר ירמיהו: "אֲנִי יְהֹוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת (יז,י).
טוב ומיטיב לבריות – טוב וסולח לבריות ומיטיב להם בעזרתו. יודע כל נסתרות – זה מוטיב חוזר בשיר, שהאל יודע מה צופן לבו של האדם. כובש עוונות – אינו מעניש מייד, אלא דוחה את מתן העונש, כפי שמבקש הנביא מיכה: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ" (ז,יט). לובש צדקות – דימוי הלקוח מדברי ישעיהו – "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן" (נט,יז), ופירושו, שהאל מרבה לעשות מעשי חסד עם בריותיו.
מלא זכיות – זכיות, כלומר הוא מזכה את הנאשמים בדין. נורא תהלות – ביטוי הלקוח משירת הים (שמות טו,יא) ופירושו: יראי האל מהללים אותו. סולח עוונות  – האל ידוע בכך שהוא מוחל על העוונות, כפי שאומר הנביא ירמיהו: "כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (לא,לג). עונה בעת צרות – האל עונה לעמו בשעת צרתם, כדברי הנביא: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" (ירמיהו יד,ח). צורת הרבים כאן היא לשם החרוז.
פועל ישועות – מושיע את הנזקקים לעזרה בעת צרה. צופה עתידות – רואה את העתיד להתרחש. קורא הדורות – יודע מה עתיד לקרות במהלך הדורות הבאים. הביטוי מופיע אצל ישעיהו הנביא: "מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהֹוָה רִאשוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (מא,ד). רוכב ערבות – כינוי קדום לאל, שהוא כביכול רוכב על עננים, משייט בשמים ומשגיח על הארץ: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" (תהלים סח,ה); וכן אומר ישעיהו: "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל" (יט,א). שומע תפילות – המשורר פונה לאל ה"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה" (תהלים סה,ג) שישמע את תפילות עם ישראל ויסלח להם. תמים דעות – מחשבותיו אמתיות וצודקות. הביטוי לקוח מדברי איוב: "כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ" (לו,ד).