מַה נָּאווּ עלֵי
פיוט זה, העוסק בגאולה, נכתב על ידי ר' שמעון בן נסים מבגדד. הוא היה איש חינוך ומשורר ובהשראת הקמת המדינה הוא כתב שיר זה, שאופיו הלירי והמוסיקלי מאוד שמח. בסופו של דבר זכה המשורר אף לעלות ארצה בשנת 1951. לחנו של השיר במקאם עג'ם.
תוכן השיר עוסק כולו בגאולה ובקריאה ליהודים היושבים בגולה בבבל (עיראק) לעלות לארץ ישראל. המשורר עושה שימוש מכוון בנבואת ישעיהו על הגאולה, כך שניתן להבין שנבואת ישעיהו מתממשת ממש ברגעי כתיבת הפיוט. בשל תוכנו ולחנו נוהגים יהודי בבל לשיר אותו בשמחות, והוא אף נכלל ב"ספר השבחות", ספר הפיוטים של יהודי בבל.
מילים: ר' שמעון בן נסים
מַה נָּאווּ עֲלֵי הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם בְּבִנְיַן עִירֵךְ.
קוֹל צוֹפַיִךְ יִשְׂאוּ קוֹל רִנָּה, הִתְנַעֲרִי מִתּוֹךְ מְגִנָּה,
עַיִן בְּעַיִן תִּרְאִי שְׁכִינָה וְשָׁבוּ בָנַיִךְ לִגְבוּלֵךְ.
לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר בְּשִׁיר וּמִזְמוֹר, אֶל בֵּית הַר הַמּוֹר יְהִי שְׁבִילֵךְ.
סֹלּוּ סֹלּוּ אֶת הַמְּסִלָּה, פִּצְחוּ רְנָנָה וּתְהִלָּה,
יָבֹא מְבַשֵּׂר בִּלְשׁוֹנוֹ מִלָּה, קוּמִי עוּרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ.
צְאִי מִבָּבֶל קִרְיַת עוֹבְדֵי בֵל, כִּנּוֹר וָנֶבֶל אָז יְהִי שִׁירֵךְ.
שׂוֹשׂ יָשִׂישׂוּ כָּל אֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָבֹא לַחֲסוֹת בְּצֵל הָעֶלְיוֹן,
בָּנֹה אֶבְנֶה לָךְ נְוֵה אַפִּרְיוֹן, אָכִין כִּסֵּא לְדָוִד מַלְכֵּךְ.
שְׂאִי עֵינַיךְ וּרְאִי בָנַיִךְ, בָּאוּ אֵלַיִךְ לָאוֹר בְּאוֹרֵךְ.
תַּחַת חֹשֶׁךְ אָשִׂים לָךְ אוֹרָה, אָז מִצִּיּוֹן תֵּצֵא הַתּוֹרָה,
הִנֵּה גָדוֹל הוּא אָיֹם וְנוֹרָא, בְּיוֹם שִׂימִי כֶתֶר לְרֹאשֵׁךְ.
עַד מָתַי כַּלָּה יָפָה וּמְעֻלָּה, לַזָּר בְּעוּלָה כְּדַל וָהֵלֶךְ.
עוּרִי עוּרִי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אָחִישׁ אֶשְׁלַח יִנּוֹן וְגוֹאֵל,
וְגַם אָקִים לָךְ חוֹמַת אֲרִיאֵל, זָכֹר אֶזְכֹּר חֶסֶד נְעוּרֵךְ.
גלות וגאולה, עיראק
מה נאוו… – מתוך נבואת ישעיהו: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו נב,ז). המשורר החליף את סיום הפסוק במילים בבנין עירך על מנת להדגיש את הגאולה הקרובה. מבשר – הכוונה למשיח. קול צופייך… – על-פי הפס' "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן" (יש' נב,ח). צופייך – אלו הרואים את עם ישראל בשובו לארצו. התנערי – השתחררי. מגינה – עצבות.
לשבויים – לעם ישראל הנמצא בגלות, ע"פ דברי הנביא: "לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר" (יש' סא,א). בית הר המור – בית המקדש. סולו סולו את המסילה – הכינו את הדרך, ע"פ ישעיהו סב,י: "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמֲסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן". מילה – בשורה. קומי עורי… – על-פי ישעיהו ס,א: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח".
עובדי בל – בל הוא מרדוך, האל הבבלי, כפי שמזכיר הנביא ירמיהו: "נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ" (נ,ב). כינור ונבל – בזמן הגאולה, השיבה לציון תלווה בנעימת כינור ונבל, כנגד גולי בבל שבצערם וכאבם סרבו לנגן על כלים אלו. בצל העליון – תחת כנפי השכינה. נוה אפיריון – בניין המקדש.
וראי בנייך… – תפוצות ישראל שבים לארצם. הנה גדול הוא איום ונורא – יום הגאולה הוא יום גדול ומיוחד.
לזר בעולה – נמצאת תחת שלטון זרים. כדל והלך – עם ישראל בגולה הוא כעני וכנודד חסר בית. ינון – כינוי למשיח, על-פי הפס': "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תה' עב,יז). אריאל – כינוי לעיר ירושלים אצל הנביא: "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד" (יש' כט,א).. זכור אזכור… – על-פי דברי הנביא: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ" (ירמיהו ב,ב)