דרור יקרא – הקדוש ברוך הוא יקרא דרור. וינצורכם – וישמרכם. כמו בבת – בבת עין; השימוש בצורת הנסמך במקום הנפרד מצוי אצל משוררי ימי הביניים. נעים שמכם – על פי תהילים קלה,ג: "זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים". צורת הנסמך "נְעִים" במקום הנפרד היא לצורך המשקל.

דרוש נווי ואולמי – בית המקדש. אות – סימן, נס. נטע שורק בתוך כרמי – על פי ישעיהו ה,ב: "וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק"; המשורר מבקש מהאל שייטע בתוך כרמו גפן טובה, והנמשל לבניין המקדש בירושלים.

דרוך פורה – פורה היא גת לדריכת יין, וישעיהו מנבא על אדום: "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי" (סג,ג). בתוך בצרה – בירת אדום, ע"פ בראשית לו,לג: "וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה". כאן היא מסמלת את האומות הנוצריות. וגם בבל אשר גברה – בקרב היהודים דוברי ערבית בבל היא בגדד, בירת הממלכה הערבית-מוסלמית. גברה – על ישראל. באף עברה – בזעם.

במדבר הר – כלומר במדבר הררי. הדס, שיטה, ברוש, תדהר – צמיחת עצים במדבר זו אחד מסימני הגאולה, לפי ישעיהו מא,יט: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו". ולמזהיר – לפי שמות יח,כ: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת". ולנזהר – על פי תהילים יט,יב: "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב". שלומים תן כמי נהר – על פי ישעיהו סו,יב: "כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם".

הדוף קמיי – לפי שיטתו של דונש יש לקרוא כאילו היו"ד מנוקדת בשווא נע: קָמַ-יְ. במוג לבב ובמגינה – בפחד ובדיכאון, לפי איכה ג,סה: "תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם". ונרחיב פה, נמלא נא – על פי תהילים פא,יא: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ". לשוננו לך רינה – על פי תהילים קכו,ב: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה".

דעה חוכמה לנפשך – בעבור נפשך החיה לנצח, על פי משלי כד,יד: "כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית". שמור שבת קודשך – לפי שיטת דונש יש לקרוא כאילו התי"ו מנוקדת בשווא נע: שַׁבַּ-תְ קָדְשֶׁךָ.