
יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי

מילים: ר' דניאל בן יהודה הדיין
פיוט קדום, הנאמר בדרך כלל בסיום תפילת שחרית של שבת, ויש האומרים אותו גם באמצע תפילת שחרית. נושא הפיוט הוא גדולת האל ומעלותיו.

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ,
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ,
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ,
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא, רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ.
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר, יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ,
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ,
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ,
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל, עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ.
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ,
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ, מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ,
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ, נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ.
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ,
אֵלֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְעִקָּרִים, הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵל וְתוֹרָתוֹ,
תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ.