כבר בתחילת הפיוט מצביע המשורר על מושא השיר: יסודתו (כלומר, עניינו ונושאו) על הר המור, ירושלים. ירושלים נבחרה על ידי ה' בשל מידותיה הנאות. המשורר פונה אל עם ישראל שיתפלל אל ה' עבור שלום ירושלים. גם המשורר נושא תפילה אל ה' שיגאל את עם ישראל ויקבץ את גלויותיהם אל ירושלים. בהמשך הוא מתאר את ירושלים בגדולתה – חכמים רבים וגדולים ישבו בה, הסנהדרין של עם ישראל ישב בה. שוב המשורר פונה ומבקש מה' שישלח את הגואל, שהוא נצר לדוד המלך ושיחזק את עם ישראל. כאן סיים המשורר את שירו במילה "חזק". אולם מאוחר יותר הוא הוסיף עוד שישה בתים שנושאיהם נחמה – עוד נזכה לראות את ירושלים בתפארתה מלאה אנשים, ה' יעשה נקמה בגויים שהחריבו את ירושלים וסוף סוף ייבנה בית המקדש על הר המוריה בירושלים.

​

לדוד שיר ומזמור – המחבר רומז לשמו. בתוף ובמצילתים – חלק מהכלים המוזכרים בהובלת ארון ה' על-ידי דוד המלך והעם: "וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת" (דברי הימים א יג,ח). הר המור – כינוי להר המוריה שעליו נבנה המקדש, לפי הפסוק בשיר השירים ד,ו: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה".

דירת קודש נבחרה – ע"פ תהילים קלב,יג: "כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ". ממנה תצא אורה זו תורה מפוארה – לפי הכתוב: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב,ג; מיכה ד,ב). ההשוואה של התורה לאור נמצאת כבר במשלי ו,כג: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", וכן מובא במסכת מגילה דף טז ע"ב: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר, אָמַר רַב יְהוּדָה: אוֹרָה – זוֹ תּוֹרָה". הבת ירושלים – מתוך איכה ב,יג: "מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם".

ובה יחד נמצאות כל מידות טובות נאות – על פי הגמרא במסכת קידושין דף מט ע"ב: "עֲשָׂרָה קַבִּים יוֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ". בוחר בירושלים – לפי הכתוב בנבואת זכריה (א,יז): "וְנִחַם יְהֹוָה עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".

דרשו לאל קוו לו כל בית ישראל כולו – על פי הכתוב: "שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ בָּאָרֶץ" (יחזקאל כ,מ). התפללו, שאלו שלום ירושלים – לפי תהילים קכב,ו: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ".

בחסדך שוכן סנה – על פי דברים לג,טז: "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה". כמאז אותי תקנה - על פי הפסוק: "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם" (תהילים עד,ב) וכן לפי נבואת ישעיהו (יא,יא): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ". תרחם ציון, תבנה חומות ירושלים – תהילים נא,כ: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם".

נורא תהילות עושה פלא – הכוונה לקב"ה, על פי הפסוק משירת הים: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו,יא). נדחי שה פזורה ישראל – לפי נבואת ירמיהו: "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ". סביבות ירושלים – תהילים עט,ג: "שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר".

חכמים מחוכמים – על פי הפסוק: "אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים" (משלי ל,כד). גדולים ועצומים – לפי הנאמר בדברים ד,לח: "לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ". רבים וכן שלמים – על פי נחום א,יב: "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים".

סנהדרין בהמולה יושבי גורן עגולה – קולות לימוד התורה של חכמי הסנהדרין מתוארים כהמולה. על תיאור ישיבת הסנהדרין נכתב במשנה סנהדרין ד,ג: "סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גּוֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה". עימם כל הכתוב לחיים בירושלים – לפי נבואת ישעיהו (ד,ג): "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם".

ישועתך קיווינו – כדברי יעקב: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה" (בראשית מט,יח). ישמע בארצנו – לפי שיר השירים ב,יב: "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". פיצחו יחדיו רננו חורבות ירושלים – פיצחו בשיר, על פי הפסוק: "פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם" (ישעיהו נב,ט).

נין לישי הלחמי – צאצא של דוד המלך והכוונה למשיח שיבוא משושלת דוד בן ישי מבית לחם (בית הלחמי). לבת עמי – כינוי לעם ישראל (ישעיהו כד,ד, ועוד כמה פעמים בירמיהו ובאיכה). בא אורך עורי קומי – על פי הפסוק: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" (ישעיהו ס,א). שבי ירושלים – הכוונה לעם ישראל שהלך לגלות, וזה לפי התקבולת באותו פסוק: "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן" (ישעיהו נב,ב).

חזק עם מך – עם ישראל שנמצא בשפל בגלות. ובא לציון גואל – מישעיהו נט,כ: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב". גאל ירושלים – לפי ישעיהו נב,ט: "כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם". כאן הסתיים השיר בגרסה הראשונה, ולכן הבית הזה מתחיל במילה "חזק", ואחר כך הוסיף המחבר בתים שבראשם החתימה "בר אהרן".

בגיל ובעליזות – בשמחה. הלשון מחבקוק ג,יח: "וַאֲנִי בַּיהֹוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי". מרוב אדם פרזות – לפי נבואת זכריה (ב,ח): "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ". פרזות - עיר ללא חומה, שיושבת לבטח וללא חשש מאויבים.

רב טוב שמה אשבעה – לפי תהילים סה,ה: "נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ". ממעייני הישועה – לפי הפסוק: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיהו יב,ג). עומדות רגלינו בשעריך ירושלים – תהילים קכב,ב: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם".

אל תחרש אל תידום – לפי תהילים פג,ב: "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל". שרפו הדום – שרפו את בית המקדש, הכינוי "הדום" הוא לפי הפסוק בדברי הימים א כח,ב: "לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ". גם תזכור לבני אדום את יום ירושלים – תהילים קלז,ז: "זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם".

ההר חמד לשבתו – לפי תהילים סח,יז: "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח". בבית המקדש בתוככי ירושלים – על פי תהילים קטז,יט: "בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ".

רונו פצחו זמרו הרים – לפי הפסוק: "הָרִיעוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ" (תהילים צח,ד), ולפי ישעיהו מט,יג: "רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה". קראו שלום דברו על לב ירושלים – לפי נבואת ישעיהו (מ,ב): "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ".

נקמה חגור – המשורר פונה לאל שיינקם מאויבי עם ישראל ויגאל אותו; על פי הפסוק: "וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה". שנס – התחזק והזדרז, על פי האמור על אליהו: "וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב" (מלכים א יח,מו). כימי צאתי מחנס – כינוי למצרים, לפי הפסוק: "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ" (ישעיהו ל,ד). נידחי ישראל כנס, בונה ירושלים – תהילים קמז,ב: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס".