​בית א, פניית הדוד: יעלה – כינוי חיבה לעם ישראל, על-פי משלי ה,יט: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן". בואי לגני – לארץ ישראל, המשולה לגן שבתוכו צומחים עצי פירות רבים. הנץ רימון גם פרחה גפני – הגיע זמן הגאולה; על-פי הפסוק בשיר השירים ו,יא: "הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים".

בית ב, תשובת הרעיה: יבוא דודי וכו' – לפי דברי הרעיה לדודה בשיר השירים ד,טז: "יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו". הרעיה משיבה לדודה באותה מטבע לשון שבה הוא פתח: כנגד בואי לגני, היא משיבה: יבוא דודי. איך יחידה אשב על כני – במקומי בגלות. הרעיה מתלוננת על ישיבתה בגלות.

בית ג, דברי הדוד: שובי אליי וכו' – על פי נבואת זכריה א,ג: "שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם". המשורר חוזר על שורש שו"ב שלוש פעמים כדי להדגיש את היחס של מידה כנגד מידה. אות כתובה – הברית בין האל לעם ישראל. אתן משכני – על-פי ויקרא כו,יא: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם". הדוד מרגיע את אהובתו בהבטחה שלא יפר את בריתו איתה.

בית ד, תשובת הרעיה: נפשי פדית – מגלות מצרים. ולבת מאז וכו' – על-פי המדרש: "למלך שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כך בתחלה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקראן בתי, "שמעי בת וראי" (תהילים מה,יא). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אחותי, שנא' "אחותי רעייתי" (שיר השירים ה,ב). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אמי, שנאמר "שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיהו נא,ד), ולאמי כתיב". (פסיקתא דרב כהנא א, ויהי ביום כלות משה, ג). הרעיה פונה לדוד בהבהרה שהיא אכן יודעת שהוא דואג לה ואוהב אותה, אך יחד עם זאת היא מתלוננת על כך שפיזר אותה בין העמים. וגם כאן היא משתמשת במילותיו של הדוד כדי להשיב לו תשובה ניצחת – על המילה עַמִּי, עונה היא בֵּין עַמִּים זֵרִיתָ, ועל הכינוי אהובה היא תוהה וְאֵיךְ תֹּאמַר כִּי אֲהַבְתָּנִי?!

בית ה, דברי הדוד: איומתי – כינוי לעם ישראל, על-פי שיר השירים ו,ד: "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת". לטוב זריתיך – הפיזור של עם ישראל הוא בכוונה טובה על מנת להעלות את ערכה בעיני העמים, לפי דברי המדרש: "חסד גדול עשה הקדוש ברוך הוא שפיזר את ישראל לבין העכו"ם" (תנא דבי אליהו רבה י,א). ולתהילה ולטוב שריתיך – התרתי אותך ממאסרך, ועכשיו יהיו לך טוב ותהילה. שריתיך – על פי ירמיהו טו,יא: "אָמַר יְהוָה אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ לְטוֹב". כי אהבת עולם אהבתיך – על-פי ירמיהו לא,ב: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ". דוכני – בית המקדש. הדוד מבטיח לה שישיב אותה למקומה. הוא משיב לרעיה כי המצב שהיא נמצאת בו ונראה בעיניה לא טוב, הרי הוא נעשה לטובתה.

בית ו, דברי הרעיה: לו יהי כדברך – על-פי בראשית ל,לד: "וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ". נחה גדודי – תוביל את גלות עם ישראל. הרעיה משתכנעת מדברי הדוד, אך דורשת ממנו לשנות מיד את מצבה ואת שהותה בגלות, כך הוא יוכיח לה את אהבתו, והיא בתמורה תחזיר לו במעשה אהבה כלפיו: וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ אֶת קָרְבָּנִי.

בית ז, הבטחת הדוד: כי ציץ ישעי וכו' – הגאולה מדומה לניצן צעיר ורענן שמתחיל לצמוח. ולסירייך – הקוצים סביבך, כלומר את אויבייך אכרות. סגני – כינוי למשיח. בבית האחרון הדוד לא משיב לרעיה על טענותיה, אלא מחזק אותה בדברי עידוד שהגאולה ממש בפתח. למעשה, כך המשורר מעודד את בני דורו הסובלים תחת עול הגלות, כי הגאולה קרובה והגלות תיכף תסתיים.