אשר שמעון מזרחי (המכונה "אשריקו") נולד בירושלים שבין החומות בשנת תר"ן (1890) לאביו יצחק (ר' סחוקה – גדול בתורה), ולאמו וידה לבית אלחדיף מרודוס. משפחת מזרחי יצאה מבין חומות העיר העתיקה ובנתה את ביתה בשכונה החדשה – ימין משה. אשר, שהיה בעל קול נאה וכישורים מוסיקליים, התפרנס מחזנות, משירה ומנגינה על עוּד; כמו כן רקם "טאליגאס" (נרתיקי טליתות) ופרוכות לבתי כנסת.
בימי מלחמת הבלקן (1912–1913) הוברח מארץ ישראל לתוניס כדי להימנע מגיוס לצבא התורכי. האיש בעל קול הזמיר מירושלים כבש את יהודי טוניס ועם הזמן את טוניסיה כולה. הוא לימד אותם פיוטים מפרי עטו והביא להם בזמירותיו את ירושלים ואת הכמיהה לציון.
מטוניס שלח אשר מזרחי לירושלים מספר רב של שירים, שירים רוויי געגועים אותם ניתן היה לשמוע גם בערבי שבתות חורפיים בזמן תפילת הבקשות. אשר השתלב בהצלחה גדולה גם בקרב האוכלוסיה המקומית – הוא הלחין וכתב בערבית וזמרים ערביים רבים שרו משיריו.
בשנת 1919, ימי התקווה של הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה, חזר אשר מזרחי לירושלים, ומיד מוצא את מקומו ככותב רומנסות בלאדינו ופיוטים רבים והופך לדמות נערצת. בשנת 1929 חזר אשר מזרחי לתוניסיה והשתלב יותר ויותר בקהילה. בין החוקרים יש הטוענים שאשר מזרחי הביא עמו את רוח אנדלוסיה שהשפיעה על המוסיקה הערבית התוניסאית בכלל. הוא כתב כשלוש מאות שירים בערבית וכמאתיים בעברית.
מדי שבוע שידר אשר מזרחי ברדיו טוניס תכנית קבועה בעברית, שם השמיע שירים בעברית, בין היתר גם ביצועים משותפים שלו עם בנותיו. הוא פוטר מתפקידו זה עקב סירובו לשדר בחג השבועות, שנפל באחד מימי השידור הקבועים.
אשר מזרחי זכה למספר מדליות הוקרה וביניהן החשובה מכולן "נישן איפ-טיכר" שהוענקה לו ע"י הביי (השליט) הטוניסאי. בשנת 1946 הוציא אשר מזרחי לאור את ספרו "מעדני מלך", ובו ריכז חלק מפיוטיו.
אשר שמעון מזרחי, המלחין-משורר-זמר-חזן, הביא ליהודי טוניס את סגנון תפילת ירושלים. נוסף על המנגינות שחיבר לשיריו הוא כתב פזמונים ופיוטים ו"הלבישם" על מנגינות ערביות ידועות, בעיקר של מלחיניה הידועים והמפורסמים של מצרים. יהודי טוניס, שוחרי המוסיקה הערבית, "נתפסו" לשיריו אלה, המספרים את סיפור הארץ ואת הגעגועים לציון – שרו אותם בבתי הכנסת ברחבי טוניסיה; לימדו אותם בתלמודי התורה ורבים מתלמידים אלה הפכו למורים ולרבנים בעצמם.
לארץ הצליח לחזור רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים; הוא היה חולה מאוד אך הספיק לסייר קצת בירושלים, בין סמטאות העיר העתיקה, הכותל וימין משה. ממיטת חוליו שמע בשמחת תורה את ההקפות שנערכו לראשונה ליד שער יפו, למחרת הלך לעולמו.