אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ, יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. נָטַע שַׁחַק וְחִדְּשׁוֹ, וְעַל יָמִּים יָסַד אַרְצוֹ. יוֹם שְׁבִיעִי כִּלָּה חֶפְצוֹ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. דְּבַר מִצְוָה לָהּ תָּרוּצוּ, לֹא תִּכָּלְמוּ לֹא תֵבוֹשׁוּ.

אָנָה דוֹדִי פָנָה, קְרָאתִיו, לֹא עָנָה. שׁוֹמֵמָה עֲזָבָנִי, כָּלְתָה מִדִּמְעָה עֵינִי. חִפַּשְׂתִּיו, לֹא מְצָאתִיו

אָשִׁירָה לְצוּר נוֹרָא קָדוֹשׁ עוֹשֶׂה פְּלָאִים, בְּכֹחַ וּבִגְבוּרָה הָרַס מִבְצְרֵי גֵּאִים

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ, כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ. "קוּם וְהַצְלַח!" יֹאמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ

אִם אֶזְכֹּר יְמֵי קֶדֶם אַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ, נֹפֶךְ סַפִּיר וָאֹדֶם מַזְהִיר עֵין מַבָּטוֹ, כָּל רוֹאֵיהֶם יַחְמְדֵם יֳפִי עִיר מִקְלָטוֹ, יַחְשֹׁק לֵב לְמַדְּדֵם וּצְלָלָיו יִנָּטוּ.

אֲרוֹמִמְךָ יָהּ כִּי דִּלִּיתָנִי, שִוַּעְתִּי לְךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. מִמְּצוּלוֹת מַכְאוֹב הוֹצֵאתַנִי

בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם – הָא לַחְמָא עַנְיָא בְּנֵי חוֹרִין

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים. קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי. אֵלֶיךָ דוֹדִי נַפְשִׁי אֶשָּׂא אֵיךְ אֵשֶׁת נְעוּרִים הִיא גְרוּשָׁה.

אָנָּא, כָּעָב זְדוֹנִי תִּמְחֵהוּ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. אֵיךְ יִמָּחֶה – וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי, כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחְשָׁבִי

אָשִׁיר לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה בְּלֵב חָשׁוּק, אַתְּ אֶרֶץ נִבְחָרָה. אַתְּ מְשׂוֹשׂ כֹּל תֵּבֵל כִּי בוֹרֵא דוֹק, אַתְּ לָנוּ תִפְאָרָה.

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחוֹל זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל וכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה